<h1>ראבי"ה סימן תתקצ"ו</h1>
<h2>דף קח:</h2>
גם לפי תשות כוחי וכרות רוחי ואני מוטל על ערסי רוב היום מחמת חולי הזקנה, לא יכולתי להתאפק מלגלות דעתי לקרובי הלוי הרב ר' אליעזר בן רבינו יואל הלוי, על אודות דין מרומה שנעשה לקרובינו ר' יצחק בר מנחם מלורכא. אשר בא ר' יצחק ב"ר מרדכי ונכנס וקנה בית מצרנותו אצל ביתו. והוא התרה בו בפני העדים שלא ישתדל במצרנותו ולא הניח. והערים על הדבר שהיה מחזר אחריה קודם לכן ורצה ליתן כמו שזה רוצה ליתן עכשיו. והלך הוא ר' יצחק בר' מרדכי וכתב לו שטר משכנתא עבור שלא יהא בה דינא דבר מצרא. ואני אומר אחרי שהוא משום ועשית הישר והטוב (ב"מ ק"ח ע"א) הרי הוא קרוב למצות עשה ואין לפקפק ואין להערים בה. כי יש לפרש משכנתא באדם שעשה לו טובה קודם שדעתו היה למוכרו והלוה לו בשעת דוחקו, ולבסוף הוצרך למוכרו, ועל זאת אמרו חכמים אחרי שעשה לו טובה קודם שהיה דעתו למוכרו. אבל להערים בשעת מכירה זאת לא צוה ה'. כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא מרמה. והכל יודעין וגם שמעו שקודם לכן היה דעתו למכור ולא להשכין. וגם במתנה שאדם נותן לאוהבו הניכר (ו)כלל [ו]כלל אין להערים לבטל הטוב והישר. ובעל המרמה אומר כן לימדו רב מרי לאיסור אביו שהודה שהמעות שלו. ואני אומר, וגם מצא[תי] בפירושים ישנים, לפי שלא היו המעות של רבא ועזרו את הגר כי אנו מצווים בכמה מקומות על הגר ועוד שלא יחזור לסורו עד עשרה דרי, אבל בזאת חס ושלום לבטל הישר והטוב בשום ערמה. וכן כתוב בשטר משכנתא בתמוז הלוה ר' יצחק זקוק למרת ציפורה שאם לא תפרע עד א' באב שיוסיף לה ח' זקוקים ותמכור (לה) [לו] הבית בט' זקוקים. זו ערמה הניכרת היא. ואתה הרב תכתוב דעתך ותודיעני ושלומך ושלום תורתך נצח. ויש מביאים ראייה מר"ת שכתב בספר הישר דין דבר מצרא בשדות [דווקא]. ואני אומר כל כי האי גוונא אמרינן פוק חזי מאי עמא דבר, כדאמרינן (בפרק ג') [בפ"ק] (דעידו') [דעירובין, י"ד ע"ב] ובכמה מקומות, וכבר פשט דין זה דבר מצרא מימים קדמונים בישראל ואין לבטלו. ועוד קורו[ו]ת הבית קבועים בחומת ביתו ונראה זה כמו שותפו בבית. משה ב"ר מרדכי.
תשובה באתי להשיב למורי הרב ר' משה כי נראה לי שכיון לדון כהלכה. ומורי הרב ר' שאלתיאל הסכימה דעתו לדעתי. ופשוט כי בהערמת משכנתא זו לא נפקיע דין מצרנותו שא"כ מה הועילו חכמים בתקנת[ן] הישר [והטוב] כל אדם יערים בכך. ראייה לדבר דאמרינן (ב"מ ק"ח ע"ב) מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא [אמר אמימר אי כתב בה אחריות אית בה משום בר מצרא] ופירש רבינו האלפסי דאמרינן איערומי הוא שכתב לשון מתנה. אע"ג דליכא סהדי דמכר טפי ממתנה, שהרי עדים חתומים על השטר שמדכר לשון מתנה, אינו מועיל דניכרין דברי אמת. וכן גבי זבין גריוא בי מצעי אסקי' (שם ע"א) איערומי קא מערים. ואי זה חסר לב לא יבין בשטר משכנתא שליות מרת ציפורה זקוק מר' יצחק בה' בתמוז שאם לא תפרע לו עד א' באב שיתן לה ח' זקוקים (ותמיה) [ותמכור] לו הבית שהיה הערמה. (ומשיאו) [והמשיאו] עצה זאת לא הועילו כלום, כי אפילו לדבריהם שהיה משכנתא, הלא לא מישכנה אפילו לחדש אחד, וסתם משכנתא שדברו חכמים הוא שלא יוכל לסלק המלוה קודם שנה ואז הוא שכונה גביה לעניין דינא דבר מצרא כדאמרינן בהמקבל (ב"מ שם). ובפ' איזהו נשך (ס"ח ע"א) גרסינן אמר רב אשי סתם משכנתא שתא למאי נפקא מיניה דאי אכיל לה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא מצי מסלק ליה ואמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא. ועלה דלעיל קאי, מאי משכנתא דמיירי בשתא, שהלשון מוכיח מאי משכנתא, וזהו שכונה גביה שהיא נראית כאילו היא שלו דאין לך שכן גדול ממנו. ודכוות' אשכחן בתי ערי חומה שנחלטין לשנה דכתיב [ויקרא כ"ה] אם לא יגאל וגו'. ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר. אבל פחות מיכן לא הוי שכונה לגבי דינא דבר מצרא כיון שהותנה שיוכל לסלקו קודם שנה. ובסוף איזהו נשך (ע"ג ע"ב) גרסינן רב מרי בר רחל משכין ליה ההוא גוי ביתא וכו' עד (לא) האי דלא מייתי למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא ולא הוי מצי מסלק ליה וכו'. ומיהו משום דינא דבר מצרא (לא דמי לזבין מגוי) סבר רב מרי דליכא דדמי כאילו מגוי זבין כדאמרינן בהמקבל (ק"ח ע"ב) ואפילו הכי א"ל רבא (שם ע"ג ע"ב) אי הוה ידענא דממשכין ליה למר לא הוה זבינא, פירוש משום דינא דבר מצרא. ולא דמי לזבין מגוי דהתם א"ל אריא אברחי לך ממצרא שהגוי דר בשכונה, אבל (כיון) [כאן] שמשכנה הגוי לישראל והישראל דר בה ואין לו היזק אית בה דינא דבר מצרא וכו'. ונ"ל דשמעינן מינה תרתי, חדא דבמשכנתא דשתא מיירי. ושמעינן דבבתים שייך דינא דבר מצרא אילו היו ישראלים לכולי עלמא לפי מה שפירשתי לעיל. וכן פירש לה בתוספ' רבינו הלוי. וגם רבינו יצחק ב"ר מרדכי כתב בתוספות[יו] שנראה לו דדיינינן בבתים כמו בשדות דינא דבר מצרא, דמשמע בפרק המקבל (ק"ח ע"ב) דיישוב דבתים עדיף מזריעת שדה לדינא דבר מצרא ושני בתים זה אצל זה ניחא תשמישייהו כמו מחרישה אחת לשני שדות ותשמישן שוה. אבל איפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלא (ב"מ קי"ב ע"ב), שהביא ר"ת, אין תשמישן שוה הילכך לית בה משום דינא דבר מצרא. וכן שמעתי. ותו הרי הקדמונים נהוג אפילו בבתים ואין לשנות דהכל כמנהג המדינה. והרי זאת האשה בידה לסלקו מיד. ועוד מלשון השטר משמע שנתכוונו למכירה. וקשיא לן אההיא דאמרי' (ב"מ ק"ח ע"ב) אי כתיב בו אחריות וכו', מפ"ק דקדושין [כ"ו ע"א] ומפרק חזקת הבתים [נ"א ע"א] גבי הרי זו נתונה ומכורה, דמשמע דלית בה משום דינא דבר מצרא. ומריש פרק (אע"פ) [נערה (מ"ד ע"א)] משמע דליפות כוחו הוי ראשון במכר ושני במתנה. ולא שייך לדין זה. לכך קיצרנו וכתבנו הנראה לנו. וחיים ושלום (יוסיפו מרינו) [יוסיף צורינו] לרב הישיש. אבי העזרי.
